"באר-שבע אחרת"

כמה מילות פתיחה לנוסח עברי של הכרזתנו...

בכל שנות חיי כשכתבתי, ניסחתי, נאמתי וכד' הייתה לי דרך פשוטה לבדוק את עצמי: האם אינני הולך בדרך שמתאימה ומובנת רק לקבוצה מצומצמת של אנשים, אליה אני שייך? האם כל מה שנאמר ברוסית יכול אני לאמור ביושר ובלב שלם גם בעברית? או ברומנית (אילו עדיין הייתי שולט בה כמו בילדותי)? או בלשון הנקבה – להבדיל מלשון הזכר, בה אני משתמש? עד כה, נדמה לי שעמדתי בהצלחה בבדיקה זו – כי תמיד דגלתי בדרך של שוויון בין האנשים ללא קשר למוצאם, מינם, גילם, דתם. לא ניתן למצוא מישהו, ששמע ממני בדיחה פוגענית כלפי קבוצת מיעוט כלשהי. ובכל זאת, הכרזת קבוצתנו כתובה ברוסית ותורגמה כאן לעברית. למה? לא מפני ששליטתי בטקסט מסוג זה בעברית נופלת מזו שברוסית. יש לזה סיבות של רגש ושל אחריות. כשאני מדבר במושגים של רגש, שליטתי ברוסית היא ממושכת יותר מאשר שליטתי בעברית ובאנגלית. לכן היא צברה ומסוגלת לבטא מגוון רחב יותר של התנסויות רגשיות. כשאני מדבר במושגי אחריות, אני נזכר במסמך מזעזע, אותו מצאתי בתצוגה של מוזיאון השואה בוושינגטון. היה זה מכתבו של נציג בכיר של קהילת יהודי פולין, אשר נכתב בגלות בלונדון בימי מלחמת העולם השנייה. חסר אונים ויכולת לתרום ולו קצת להצלת קהילתו בפולין נוכח ידיעות נוראיות שהגיעו אליו ללונדון הוא שם קץ לחייו בתום כתיבת המכתב. במכתבו האחרון הוא לא כינה את אנשיו הסובלים והנשמדים בפולין בשם עדה או קהילה. הוא קרא להם פשוט "עמי". אנשים שביניהם גדלתי ושאותם – אך לא רק אותם – הייתי רוצה לייצג הם עמי: בלי הבדלי מקום לידה מדויק, שנת העלייה וסוג המטבח המקומי. ברגעים שטוב לי, אני תוהה רבות על המרכיב הדומיננטי בזהותי: ישראלי? יהודי? אירופאי? חניך התרבות הרוסית? כאשר רע - לי או להם – אני חלק מעמי ועלי לגייס את כל יכולותיי על-מנת לדאוג לרווחתם ובמיוחד לאותם בני עמי, הנמצאים זה שנים בתקופת מעבר לא קל ברכישתם מולדת חדשה-ישנה.

אילו הן הסיבות, שבגינן כתבתי את הכרזתנו ברוסית. אני תקווה, שכל אחד שקורא שורות שבהמשך בעברית והוא בעצמו שייך לקבוצה כלשהי שאיננה במרכזי קבלת החלטות בחברתנו, איננה באור הזרקורים ומרגישה את עצמה במידה זו או אחרת מקופחת – יבין היטב את הכתוב. ואם יבין – תקוותנו שיוכל גם להזדהות. ואם יזדהה – יוכל להצטרף אלינו...

בברכה

אליעזר

אנחנו – באר-שבע אחרת:

מפני שבעולם הקטנטן של הקבוצות "המיוחסות" בקרב בני עירנו איננו קיימים כלל וכלל. אנחנו שקופים, אנחנו בלתי נראים. לא כותבים עלינו בעיתונות מקומית – מישהו מאיתנו מגיע לשאר ראשי של מקומון בעברית רק אם נהפך למלכת היופי בקנה מידה עירוני, או נרצח ברחוב או נופל בקרב בלבנון...

מפני שבסולם הקריירה המקומי ישנם תפקידים בלתי מושגים על-ידנו "לפי ההגדרה". אנחנו, קבוצת האוכלוסין שמשורותיה צמחו מדור לדור משפטנים ידועי שם, איננו יכולים להגיע לתפקיד של שופט אפילו בבית-משפט השלום (זה, אגב, לא רק בבאר-שבע – זהו המצב הכלל-ארצי). אנחנו, קבוצת אנשים שהצמיחה דורות של אנשי חינוך מבריקים, איננו יכולים להיהפך למפקחים במערכת החינוך ולהשפיע על חינוך ילדינו. רשימת תפקידים על סולם השירות, אשר "סגורים הרמטית" בפנינו ניתן להמשיך עוד – כל אחד מאיתנו מכיר את תום עיסוקו האישי, בו הוא מופלה.

מפני שבשידורי תחנת רדיו מקומית משמיעים לנו רק מוסיקה מזרחית או שירים באנגלית – מאולם לא נשמע שם רוסית או אידיש. על-מנת לא להרגיש את עצמנו בודדים לגמרי במישור זה שימו לב על כך, שלא שומעים שם גם מוסיקה הונגרית, רומנית או לטינו-אמריקאית – גם יוצאי מדינות אלה אינם נראים ואינם זוכים לתשומת לב. לנו "הקציב" הממסד המקומי והלאומי רק את הגטו של הערוץ התשיעי בטלוויזיה, את התחנות הרדיו הפיראטיות ואת ה"פסטיבלים" של מטבח לאומי והפולקלור – בדך כלל כמה שקרוב למערכת הבחירות. לפי הכלל הבלתי כתוב "אצלם" - זה תרבות ומסורת, ואילו אצלנו – זה פולקלור של בני מיעוטים.

אנחנו – באר-שבע אחרת, מפני שמושג של "קביעות בעבודה" הינו בלתי-מושג לכל אלה מאיתנו, שטרם הצליחו לעלות יותר גבוה מאשר המדרגות הנמוכות ביותר של הסולם החברתי. כאשר מדברים מדובר על שוויון ועל קביעות – רבים מאנשינו מבינים את המילים באופן שונה מהמקובל.

בשבילם שוויון – זה כאשר התנאים הסוציאליים ל"שלנו" שווים : גם טכנאים, גם מורים, גם מהנדסים וגם רופאים הגיעו לשוויון כללי בעבודתם ליד קופת הסופר-מרקט או במחסנו, בניקיון משרדים ורחובות ובשמירה על אתרי בניין.

בשבילם קביעות – אלה פיטורים "קבועים", שיטתיים במטרה אחת – לא לאפשר ולו למישהו להגיע למעמד של עובד קבוע אפילו בעבודות הכי קשות והכי בלתי מבוקשות.

אנחנו – באר-שבע אחרת, מפני שאנו מעוניינים להפוך את עירנו למשהו אחר – עיר לכולם, עיר הנוהגת בכבוד לתרבויות בעלות שורשים שונים, עיר של שוויון הזדמנויות בהשכלה ובתעסוקה. לשני דברים בחיי החברה שלנו לא אמור להיות מחסור – לכבוד הדדי של בני קבוצות שונות ולנימוסים הדדיים. אם הינכם מזדהים עם מטרותינו ומוכנים יחד איתנו להילחם למען השגתן – תצטרפו אלינו. אנחנו זקוקים לאנשים הגונים, המעוניינים בכנות שהם וילדיהם יחיו בבאר-שבע אחרת: אנשים בעלי השכלה ומעמד שונה, עובדים ומובטלים, גמלאים וסטודנטים, דתיים וחילוניים, יוצאי כל מדינה וקהילה.

בשלב הנוכחי קבוצת פעילינו מגבשת תוכנית פוליטית לקראת השתתפות בחיים המוניציפאליים של העיר.

מרכיבי התוכנית:

• השכלה וחינוך

• תרבות

• אינטגרציה בין החלקים השונים של האוכלוסייה

• נוער ובעיותיו

• זכויות וחיי יום-יום של גמלאים

• הזכות לעבוד והזכות להזדמנויות שוות בהשגת העבודה

• איכות הסביבה ובריאותנו

• אנחנו והחוק: קהילות שלנו ומוסדות שמירה על החוק

• מעמד האישה בעירנו ושיפורו בדרכי אינטגרציה

• הגנת זכויות הצרכן וצרכנות שיתופית

• פיתוח העיר בדרך של משיכת ההשקעות

• פיתוח התיירות המקומית

תיבת הדואר שלנו באינטרנט:

change_beer7@hotmail.com