דף חודשי לרגל מועדים יהודיים בסתיו

הקדמה
בזמן פתיחת אתר המשפחתי שלנו – המקושר גם ל"באר-שבע אחרת" – תוכנן גם "דף חודשי" – פאראפרזה על הדף השבועי בחיי היהודים שומרי מצוות. בפתיחת כתיבת ה"דף", היוצא לאינטרנט בתקופת מועדי סתיו ( ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה ) לא היה לי קשה לבחור את הנושא המתאים ביותר: נושא המסורת היהודית במשפחה והחגים.
בברכת מועדים לשמחה
אליעזר
מסורות ועקרונות יהודיים במשפחה המתבוללת
כשפונה אני לאחור ומדפדף בדפי ההיסטוריה המשפחתית שלי המדומים, אני מנסה לשחזר את מרכיבי החיים היהודיים בקרב המשפחות המתבוללות של רוסיה הצארית ובהמשך של ברית המועצות החילונית. סבא-רבה שלי מהצד של אבי ז"ל ושמו ישראל גרינשפון חד-משמעית לא שמר מצוות ומסורת ישראל כבר במחצית השנייה של המאה ה- 19.איך הגעתי למסקנה כזו ? באופן פשוט ביותר : סבא-רבה שלי שירת כספק-שדה של חיל המשלוח הרוסי בבולגריה. בתפקיד זה הוא שירת גם בקרב המפורסם ליד שיפקה. היכן יכול היה לשמור על המסורת, למצוא מניין לתפילה ולהשיג אוכל כשר ? אך בעצם הצטרפותו לצבא הרוסי – ולו רק כספק שדה – התגשמה מסורת רבת-שנים ומבטיחה של יהודי הגולה : רק תוך נטילת כל ההתחייבויות של האזרח בארץ גלותך הנך רוכש את האפשרות לדרוש את זכויותיך – כולל הזכויות הדתיות. סבי מצד אימי לייזר מרנפלד היה אדם חילוני לחלוטין – כך העידו בפני כל מי שהכיר אותו וזכר אותו. ובכל זאת, אי-שם בשנות העשרים של המאה הקודמת בעיירתו בבסרבייה הוא יזם וועד לגיוס תרומות להקמת בית-הכנסת המקומי ועמד בראש הוועד – כל זה ביישוב, בו קהילה יהודית מנתה רק כמה עשרות משפחות. אינני בטוח, שסבי ביקר בבית כנסת זה – שהוקם ביוזמתו – ולו פעם אחת אחרי הכנסה חגיגית אליו של ספר התורה. אך מסבי זה נמשכת המסורת המשפחתית שלנו – כיבוד מורשת רוחנית של אחינו ( וגם של בני דתות אחרות ) אפילו שחייך התגבשו באופן, שהנך אישית רחוק ממורשת זו. את ניסוח המצווה ביהדות "ואהבת לרעך כמוך" הכרתי רק אחרי עלייתי ארצה ולימוד ( חלקי מאוד ) של תנ"ך. אבל מהות המצווה הפנמתי, כנראה, באותו בוקר, כאשר אחרי קומי ותוך הכנות לבית-הספר גיליתי במטבח שלנו חייל, שישן על המיטה המתקפלת. זה אבי – חיל במלחמת העולם
השנייה – אסף אותו אי-שם בליל חורף, סביר להניח מתכרבל על הספסל ליד התחנה המרכזית של עירנו, שם הוא המתין לאוטובוס הראשון בבוקר שלמחרת. ואילו את העיקרון המקודש "כל ישראל חברים" למדתי, כנראה, מאימי. אני זוכר איך יום אחד בתחילת שנות החמישים, בתקופה בה התגוררנו בעיירה צ'דיר-לונגה בדרום מולדובה, נקש בפתח ביתנו איש מבוגר ונמוך קומה. הוא פנה לאימי ביידיש וסיפר, שבבוקר אותו היום השתחרר מבית-הסוהר שהיה במרחק כמה קילומטרים מהעיירה. הוא הגיע אלינו ברגל, נעל נעליים מלאי בוץ, לבש מכנסיים ומעיל בלויים וברור היה, שלא אכל מרגע השחרור. הדבר האחרון שזוכר אני מהמקרה הרחוק הזה זה את היהודי – אסיר לשעבר – ליד השולחן במטבחנו מתנפל על ארוחת הצהריים, אשר הוכנה – מן הסתם – עבור אבי. מנותקים ביד הגורל ( וליתר הדיוק בידי שלטון אכזר וחסר כל תכונה אנושית ) מהמורשת הרוחנית שלנו, מן ההיסטוריה והתרבות שלנו אנחנו – יהודים מברית המועצות לשעבר – היינו נידונים בידי השליטים וכל המערכות שלהם לניוון רוחני הרחק משורשינו. הם טעו.
אני מאחל לכם בריאות, הצלחה ושמועדים לשמחה יבואו אליכם לטובה
אליעזר